בלוג

החלטתי שהגיע הזמן לשים את הביישנות שלי בצד.

בתור אמן אחד הדברים שהכי קשה לנו זה החלק של השיווק העצמי. החלק הזה שאת צריכה לספר לכולם כמה מדהים מה שאת עושה ושהם צריכים להוציא כסף בשביל לקבל את מה שאת עושה באהבה.

אני יוצרת כבר המון שנים, עבודות לבית, לעצמי, לחברים, למשפחה. כל כך הרבה פעמים קיבלתי את התגובה “למה את לא מוכרת את זה?” “את כל כך מוכשרת, איך את לא עושה מזה כסף?”

ביישנות. זאת התשובה.

בכל פעם שזה הגיע לתמחור, לשיווק, לייחצון, החוסר ביטחון הזה, השד הזה שאומר לך שאת לא יכולה לקבל את המחיר הזה על ההשקעה שלך כי מי ירצה לקנות את זה? כי זה לא מקצועי מספיק, זה לא מהודק מספיק, את לא טובה מספיק, כי יש כל כך הרבה יותר טובים ממך, זה נחמד לקבל כמתנה אבל להוציא על זה כסף זה כבר סיפור אחר ואת נהנת לעשות את זה אז איך את מבקשת על זה כסף בכלל ועוד מיני תירוצים.

אמרתי לעצמי שאני לא טובה בשיווק, שאני לא טובה ב”למכור” את עצמי, אבל עכשיו סוף סוף הבנתי שזה שטויות.

שאם אני לא טובה בזה, זה רק בגלל שאני אומרת לעצמי שאני לא טובה בזה.

הבנתי שכדאי לי לענות לשד הזה. לספר לו שזה בסדר להאמין בעצמך ושזה שאת מאמינה בעצמך ובמה שאת עושה זה לא אומר שאת חושבת שאת יותר טובה מאחרים או שאין לך מה ללמוד, זה לא אומר ששכחת מה זה צניעות. זה פשוט אומר שאת מבינה שמותר לך לאהוב את מה שאת עושה ושאת עושה משהו שאחרים לא עושים, שיש לך ערכים וכיוון נכונים ואם את משקיעה את הזמן שלך ונותנת מעצמך כמה שאת יכולה כדי להיות מקצועית וטובה אז ככה גם המוצר שלך נראה ואז אין סיבה שלא תבקשי את מה שמגיע לך!

אי אפשר להקים עסק ולקדם אותו עם ביישנות.

השנה סוף סוף גיבשתי את החלום שלי.החלום שאומר שאני יכולה להקים משהו שאני גאה בו ומשלב את כל האהבות והערכים שלי במקום אחד, החלום שאומר שאני יכולה גם להיות מצליחה. (מזל טוב לי שהבנתי את זה בגיל 33 אבל היי, מוטב מאוחר…)

בשביל להגשים את החלום הייתי צריכה לעבור תהליך. להתבגר.

לעשות גם את הדברים שאני פחות אוהבת כדי לקדם את מה שאני כן, ללמוד איך עושים משהו לפני שאני אומרת לעצמי שאני לא יודעת לעשות את זה, לקבל גם את הפגמים ואת הקשיים שבדרך, להרשות לעצמי לטעות, כל עוד זה מלמד אותי ומקדם אותי.

להבין שכדי שאני אצליח, אני זאת שצריכה להאמין שאני יכולה.

סוף סוף אפשר לומר שאני מאמינה.

#תודה על הדרך