לפעמים סוף של דירה זה התחלה של בית

"We must accept the END of something in order to begin something NEW"

כמו כמעט כל אישה בחודש השמיני, גם אני עוברת דירה. לצד עבודות השיפוץ של הבית החדש והאריזות של הדירה הישנה התמלאתי מחשבות וזיכרונות ממה שאנחנו נפרדים, פיזית ונפשית. כל כך הרבה דברים נגמרים וכל כך הרבה חדשים מתחילים. אז החלטתי לשלוף את התמונות המטורפות האלה שלין קוניו צילמה לנו (צלמת נדירה אם עוד לא הכרתם) עוד בזמן לימודי עיצוב הפנים שלי ולהיפרד מהדירה הראשונה שלנו ביחד בצורה הכי טובה שאני יכולה- איתכן.

חיפוש דירה

כל כך הרבה דברים קרו בדירה הזאת.
כל כך הרבה התחלות חדשות.
זאת הדירה הראשונה שלנו ביחד.

עברנו לגור ביחד די מהר יחסית. באותה התקופה שנינו היינו פנויים מספיק לחיפושים ובמשך כמה שבועות ראינו עשרות דירות.
אחרי כל הדירות שעברתי ידעתי שבשביל ליפול על דירה ממש טובה צריך סבלנות וקצת מזל. אז לא פחדנו לכתת רגליים.
היו כמה נפילות קשות והיו כמה שהיו ליד, אבל ברגע שנכנסנו לדירה הזאת. מיד ידענו שזאת הדירה שלנו. למרות שאיתנו נכנסו עוד כמה עשרות זוגות באותו שישי צהריים, למרות שזאת דירה בתל אביב ושום דבר לא בטוח עד שישנת את הלילה הראשון שלך בדירה (ולפעמים גם זה לא מספיק), אני ידעתי.

מתוך עבודות השיפוץ. כל חדר בצבע אחר.

לומדת לתת לדברים לקרות

עברתי 18 דירות בחיי הלא כאלה ארוכים. 8 מהן היו בתל אביב. בכל אחת מה7 הראשונות שלי לבד, הלכתי לישון בלילה הראשון כשכל הארגזים מפורקים והתמונות תלויות על הקירות. אבל כאן קיבלתי מאהובי הכנה מראש- זה לא יקרה. 

גילי מגיע מרקע של שיפוצים ובניין וכמו שאתן מכירות אותי, גם אני מגיעה מרקע של יצירה ועשייה אז ידענו שהדירה הזאת תראה אחרת. היא תהייה בית. 

את הדירה קיבלנו במצב סביר אבל די מוזר. זה בניין ישן מ1925 שעבר בירושה וטופל בידיים אוהבות אך פרטיות. הסלון היה צבוע בצבע צהוב, חלל העבודה היה צבוע בורוד וחדר השינה בכתום. על החלונות בחדר השינה לא היו וילונות או הצללה (מה שהעיר אותנו ב5 בבוקר ביום הראשון שלנו) ובכלל היה ברור שדרושה כאן לא מעט השקעה ואהבה.

הפשלנו שרוולים והתחלנו תיקונים. הרמנו תקרה שנפלה, הגענו עד השלד שלה, ציפינו אותה בחומר מגן, סגרנו בטיח, שייפנו, תיקנו קירות, קילפנו שאריות של צבע וטפטים, ניקינו הזזנו וצבענו. הדבקתי טפטים על החלונות, תפרתי וילונות ובעזרת מסקנטייפ וקצת השראה מפינטרסט ייצרתי דוגמאות על הקירות. 

דוגמה לדוגמאות

ההתחלות של ביאליק

ככה עברנו לבית הראשון שלנו ביחד, אספנו את החפצים המשותפים שלנו והתחלנו ליצור את הזיכרונות והרגעים המשותפים שלנו. 

כאן על הגג אירחנו את המסיבות הראשונות שלנו ביחד. צפינו במטסים של יום העצמאות ביחד. כאן רבנו את הריב הראשון וכאן גם החלטנו החלטות חשובות על העתיד שלנו ובכלל. 

בבית הזה התארסנו, כאן גם התארגנתי לחתונה שלנו וכאן הוא ראה אותי בשמלת הכלולות בפעם הראשונה. 

כאן התעוררנו ב7 בבוקר יום שישי אחד בינואר והבאתי לאהובי באריזת מתנה את המקל עם שני הקווים האדומים שמסמל את תחילת החיים החדשים שלנו כמשפחה. 

המסע שלי

בדירה הזאת עברתי את המסע שהוביל אותי לכאן היום. לכתוב לכן ולשתף אתכן בחיי. 

כאן פתחתי עסק וסגרתי, למדתי דברים חדשים והוספתי עוד תעודות לקיר. 

כאן ישבתי, למדתי, שרטטתי וציירתי ללימודי עיצוב הפנים. הדירה הזאת היא כנראה מה שנתן לי את הרעיון ללכת ללימודים האלה והמידות הבלתי אפשריות שלה (7חלונות בזווית עגולה ולא ישרה, לכו תמדדו, בהצלחה 🙂 ) הן המידות הראשונות ששרטטתי בשיעורי הבית.

כאן גם ישבתי לקרוא את הספר “לכל אדם יש שביל” שהוביל לשינוי וההבנה שהדרך שלי היא קצת שונה. שאני לא נועדתי להיות מעצבת פנים מהשורה ושכנראה עולם המשחק, שתמיד מלווה וילווה אותי, יצטרך לקבל כובע אחר ואני צריכה למצוא איך לשלב את כל האהבות שלי ביחד. 

כאן על הקיר תכלת הזה צילמתי את הסרטון הראשון שלי וכאן הבנתי שהעתיד שלי זה ShovalGa, הסרטונים, התוכן והאהבה שלי בחודשים האחרונים. 

לידה שנייה בשנה

ShovalGa היה התינוק שלי מאז נובמבר (עוד לא בן שנה העולל!) ועכשיו אני מתכוננת ללידה השנייה – ראשונה שלי השנה. למשהו חדש לגמרי בבית חדש לגמרי. המעבר הזה הפך להיות מאוד סימבולי. מהבית הראשון שלנו כזוג לבית הראשון שלנו כמשפחה. התחלה חדשה לגמרי ששונה מכל מה שהכרנו עד היום.

גם הבית החדש שלנו הוא בית ישן, עוד מתקופת השיכונים של קרית אונו, גם הוא מלא בזיכרונות של אנשים אחרים, בסדקים ובשברים שנשארו בו.

גם בבית הזה אנחנו משקיעים את האהבה והעבודה שלנו, מאחים אותו, מתקנים אותו, מחליקים אותו ומכינים אותו כדי להכיל אותנו, את החפצים שלנו, המשפחה החדשה שלנו והזיכרונות שמחכים להיווצר.

אין לי ספק שגם הבית הבא יהיה מיוחד ומלא בדברים טובים. עכשיו אתן כבר תהיו חלק ממנו.

אבל תמיד נזכור את ביאליק.
את המבט מהחלון שבסלון, המשקיף על הכיכר, הצילומים שעשו כאן לטודו בום, לאירוויזיון, הביקור של הנסיך וויליאם בבית העיר, וממש ממול- הבית של ביאליק, בו הוא כנראה צבר את הזיכרונות שלו עם מאניה, את הדברים הקשים והטובים, את החברים והיצירה ומכאן החליט לעבור ולסיים את חייו דווקא בעיר אחרת (מחפשת סמליות בכוח?).

אז זהו, נפרדים סופית.
נשאר הזיכרון ומתחילים הרפתקה חדשה.

חששתי קצת מהמעבר הזה, בכל זאת, לעזוב את תל אביב אחרי כמעט 14 שנה שהיא הייתה לי בית, זה לא עניין פשוט. אבל ככל שהרגע מתקרב, אני מרגישה שלמה יותר עם זה. אני רואה את הבית החדש שלנו קורם עור וגידים, מקבל אותנו לאט לאט וזה עושה לי נעים. 

כל שינוי הוא תהליך של קבלה ובשביל התחלה חדשה צריך לפעמים לקבל שזה סוף של משהו אחר.

מה איתכן? אתן מאלה שאוהבות לעבור דירה או מאלה שנשארות באותו הבית?

נתראה בקרוב!

שתפו

Share on email
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. כמו שכתבת, סוף הוא התחלה חדשה.
    עברת המון דירות בחייך, ואני מקווה שהבית הבא שתעברי אליו יהיה הבית שלך
    ואין לי ספק שאתם בונים משפחה, שתהיה בדיוק מה שאתם רוצים.
    נזכרתי הרגע פעם במשפט שאמרה לך מישהי 🙂
    “בית זה לא הקירות , אלא מה שעושים ממנו”
    בהצלחה אהובה שלי

    1. אמן! תודוש :*

  2. איזה דירה מהממת ! עפתי על הסגנון שלך.
    סוף הוא באמת התחלה חדשה. מאחלת לך שההתחלה החדשה בבית הבא יילך חלק וקליל (:
    מאיה – travel-by-maya.com

    1. תודה מאיה!! מקווה שתאהבי גם את הבית החדש 😉

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן