וואו איזה שבועיים עברו עלי!
זה התחיל ביום שישי לפני שבועיים, אותו היום שירד גשם ללא הפסקה במשך כמה שעות (מדהים עד כמה אנחנו לא רגילים לזה פה בארץ), בדיוק באותו היום חברה מגרמניה שבאה לבקר נשארה לישון אצלנו בסלון בזמן שאנחנו הלכנו לחברים.
חזרנו מאוחר, נכנסנו בשקט הביתה כדי לא להעיר אותה, פתחתי את הדלת וראיתי שהרצפה שלנו פתאום ממש מבריקה, הסתכלתי בבהלה וראיתי שהחברה שלנו, שלמזלנו היתה ממש גמורה מהשבוע שעבר עליה, לא התעוררה לגלות שהמיטה שלה היא בעצם אי באמצע הים…
הבית שלנו ממש ישן, אבל ממש ישן, 103 שנים ליתר דיוק ואז כשבנו את החלונות לא ידעו איטום מה הוא, הגשם נכנס מהחלונות ושטף את כל הרצפה.
התחלנו לגרוף את המים, לצערנו בשלב הזה היא כבר התעוררה ולא הבינה איך יכול להיות שאנחנו כל כך רגועים מהסיפור ולא עושים עיניין, לך תסביר לה מה זה אומר להיות ישראלי…
אם חשבתם שככה נגמר…
גזרתי מבד לבד:
אז לא, זה לא נגמר בזה. אחרי שהסלון היה נקי, נכנסנו לחדר השינה ומצאנו אורח בצורת עכבר יושב על הוילון שלנו ומסתכל עלינו…
אז ככה נראו שאר השבועיים, אנחנו ישנים בסלון והעכברים קופצים לבקר כמו סטודנט חופשי. היתה כאן מלחמה לא פשוטה ולבסוף (אני מקווה) שאנחנו ניצחנו. המחיר היה כבד, לשני הצדדים, וגם לעץ המדהים מאחורי הבית שהיה צריך לוותר על כמה ענפים ששימשו להם סולם לבית שלנו.
מכיוון שהסלון שלנו מוקף ב7 חלונות התעוררתי ביום הראשון עם הזריחה. חיפשתי פתרון לבעיה שגם ירגיע לי את העצבים על הדרך. כמה שיטוטים באינסטגרם ופינטרסט, כמה חתיכות של לבד, דבק חם אהוב והנה התוצאה.
אם גם ככה אני ישנה בסלון אז לפחות נעשה את זה בסטייל…
התוצאה הסופית:
