בלוג

הרבה נשים מצפות להתאהב בשנייה שהתינוק יוצא החוצה.
לי זה לא קרה.
אבל גם ממש לא ציפיתי שזה יקרה.
יש הרבה נשים שלא מרגישות את החיבור ישר וזה לגמרי בסדר. שתסלח לי גפן אם היא תקרא את זה עוד כמה שנים אבל גם אין למה להתחבר בעיני. זה מעין חייזר קטן שעוד אין לו ממש אישיות ברורה. כל היום הם ישנים, אוכלים ועושים קקי. 
אני לא אומרת שלא הייתה בי אהבה לתינוקת או שלא נהנתי ממנה. היא באמת מתוקה מהיום הראשון אבל אין בזה הרבה.

רוב הסיכויים שבשבועות הראשונים את תעבדי על אוטמט, תעשי מה שצריך לעשות ותנסי להחלים תוך כדי.
רוב הזמן אני הסתכלתי על גפן כאילו היא מחקר מדעי, ניסיתי להבין מה כל פרצוף מסמן לי. אם היא משחקת עם הלשון היא רעבה, לשון ארוכה החוצה אומרת שיש לה קקי, כל מיני סימנים כדי שאני ארגיש קצת פחות חסרת אונים מולה. (אגב, זאת שיטה שאני ממש ממליצה עליה, ככה תדעי מה התינוק/ת רוצה לפני שהוא/היא מגיע/ה לשלב של בכי ואז הכל הופך יותר קשה, יותר קשה לו/ה להרדם, יותר קשה לו/ה לינוק וגם את תרגישי פחות מתוסכלת ככה)

יש נשים שחוסר החיבור הזה שובר אותן, שהוא מעורר אצלן רגשות אשם ומחשבות שליליות וזה מוביל לפעמים לדיכאון אחרי לידה.
אז קחי נשימה. תאזרי בסבלנות ובעיקר תסלחי לעצמך. זה לוקח זמן וזה בסדר.
אני התחלתי להיקשר אליה רק כשהיא התחילה להגיב אלי, לראות אותי ואת גילי ולחייך אלינו רצונית.
אין לי ספק שאת עושה הכי טוב שאת יכולה, זה כל מה שאמא צריכה לעשות וזה מספיק!

אם את חווה מחשבות שליליות ומרגישה שאת לא במצב טוב, אל תפחדי להתייעץ ולבקש עזרה. חבל שתסבלי סתם. יש עובדות סוציאליות, פסיכולוגים, אחיות וגורמים מקצועיים אחרים ויש גם את הקבוצות של האמהות, אם בפייסבוק, בשכונה או בשבט האמהות של אמא כמוך כמו שהיה בשבילי.
תמצאי את המקום בו את מרגישה שלא שופטים אותך, שמותר לך להיות מה שאת באותו הרגע, גם אם זה אומר שאת ממש מתבאסת על התינוק שלך או מפחדת שאם הוא לא מתהפך עדיין הוא לא יוכל להתגייס לצבא. מקום לפרוק. אין לך מושג כמה זה חשוב.