להצטלם זה מביך
לא משפט שמצפים לשמוע משחקנית אמנם, אבל אני מודה, כשאין דמות או מטרה או אג’נדה ברורה, כשמדובר בחיים האישיים שלי, אני קצת נבוכה מול המצלמה. רובנו כאלה, לכן כשבן הזוג שלי שאל אותי מה עם צילומי הריון, היססתי לרגע. אמנם אני אוהבת את ההיריון שלי ואני לא מרגישה מכוערת או נפוחה ואני אפילו גאה בבטן העגולה הזאת, אבל בכל זאת, להצטלם זה להיחשף עוד יותר. אז למה בכל זאת כדאי להתעקש על צילומי הריון?
במבט לאחור
לחתונה שלנו הגענו עמוסים רגשית, היה לנו הרבה על הראש, הרבה בינינו ובנוסף להכל זה היה תחילת ספטמבר במדינת ישראל מה שאומר שהיה גם חם ממש. לכן ביום החתונה, לא ממש זרמנו על תמונות אינטימיות. הצטלמנו עם החברים, ירדנו לכיכר ביאליק מתחת לבית (פוסט פרידה וגעגוע שלום), עשינו כמה תמונות בלי הרבה חשק והמשכנו לאולם.
כשחזרנו לארץ מירח הדבש וקיבלנו את התמונות, ‘כאילו’ הופתענו לגלות שלא היו שם הרבה תמונות שלנו ביחד. יום החתונה שלנו, יום שלא יחזור שוב ואמור לסמל את הזוגיות שלנו ואת הביחד שלנו ואין לנו כמעט תמונות לבד. כמובן שאין את מי להאשים חוץ מאותנו וגם אותנו אני לא מאשימה כי בתכלס זה מה שהיה נכון לאותו הרגע כנראה.
"אין חרטות, יש טעויות שלא לומדים מהן"
אז הסקנו את המסקנות והבנו שצילומי הריון זה משהו הכרחי! לתעד את הרגע הזה, את התחושה הזאת שאת מייצרת חיים בתוכך, שנייה לפני שהחיים שלנו משתנים ואנחנו משנים סטטוס מזוג למשפחה. שנייה לפני שלא נבין איך חיינו בלעדיה קודם.
לתעד זה חשוב, גם אם את לא מעלה את זה לשום מדיה, גם אם את לא עושה מזה אלבום או תולה על הקיר בחדר השינה. תשמרי לך את התמונות האלה כי עוד כמה שנים את תרצי להסתכל אחורה ולהיזכר בתחושה הזאת. אבל זאת לא הסיבה היחידה.
מתנה לעצמך
לפעמים אנחנו צריכות לעצור ולזכור שאנחנו יפות, שאנחנו מסוגלות, שיש בנו כל כך הרבה מעבר, שאנחנו סופר וומן מעצם היותנו נשים!
בתוך המירוץ האינסופי הזה שבו אנחנו מנסות לשלב קריירה וזוגיות ומשפחה, הרבה פעמים אנחנו מרגישות שאנחנו לא מספיק.
לא מספיק יפות, לא מספיק רזות, לא מספיק חכמות, לא מספיק משקיעות, לא מספיק בבית, לא מספיק מקצועיות, פשוט לא מספיק.
הנה הזדמנות לעצור ולהגיד הלו!!! אני פאקינג אישה! והגוף הזה של האישה לא נועד לספק גברים ולעמוד באידיאל יופי של החברה, הוא נועד להביא חיים וזה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו וזה מטורף וזה נפלא וזה מעצים ואת זה צריך לתלות על הקיר כדי לא לשכוח לעולם!
השתכנעתי, עכשיו מה?
עכשיו צריך לבחור צלם/ת.
חשוב שתרגישי בנוח, לכן אינטואיציה ראשונית מאוד חשובה. אחרי שראית קצת עבודות והבנת אם את מתחברת לסגנון- תתקשרי, אל תשלחי הודעה, תתקשרי. תשמעי את הקול מהצד השני, תנהלי שיחה, אל תפחדי לשאול שאלות כמו “למה את אוהבת לצלם צילומי הריון?” “איך עובדים הצילומים?” תחליטו ביחד אם מצטלמים בסטודיו או בבית או בחוץ אפילו. תנסי להבין אם הצלם/ת באותו הראש שלך, אם הוא/היא יהיו פתוחים להצעות, או אולי להפך, יוכלו לכוון אותך אם את מאלה שצריכות שישחררו אותן יותר. את יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך באותו היום, אז תכווני לשם.
את נטע הכרתי דרך נפלאות האינסטגרם. אהבתי את זה שהתמונות שלה תמיד שידרו בהירות גדולה גם אם הרקע כהה. דיברנו קצת והרגשתי שהיא מאוד נעימה, מאוד אוהבת את מה שהיא עושה ובעיקר אוהבת נשים ואת התהליך הזה שהן עוברות. דיברנו על נשיות והעצמה, דיברנו על סגנון אישי ומה הכי יתאים לנו.
נטע חשבה על זה קצת וחיפשה השראה, היה לה חשוב למצוא משהו שיתחבר לפיד שלי ולאסטטיקה שלי, לא רק לשלה, לבסוף היא החליטה שהכי מתאים לצלם דווקא אצלי, על הקיר המפורסם במחשבה שזה בדיוק אני.
תכלס, היא צודקת.
זה גם היה רגע לפני המעבר כך שקיבלנו עוד פיסה של מזכרת מהבית.
התחלנו בקלילות על הספה ביחד עם גילי, נטע כיוונה אותנו וסידרה אותנו כשהיה צריך אבל מעבר לזה היא בעיקר נתנה לנו להיות אנחנו, עם השטויות שלנו והקטנות שמצחיקות אותנו. אחרי זה גילי הלך, נשארנו שתינו וצילמנו כמה תמונות כדי להכין גם סרטון משעשע (התוצאה למעלה, אהבתן?).
זאת הייתה חוויה כיפית. נטע הייתה סופר נעימה וזורמת, קשקשנו מלא בין לבין, על החיים על יצירה, על נשיות, על העצמה, על קשיים ואתגרים ועל הרבה דברים, הרגשתי שאני מעבירה את השעות האלה עם חברה ולא רק אשת מקצוע.
התמונות יצאו מתוקות ובעיקר מעבירות את החוויה ואותנו.
מה אתן אומרות? איך יצא?
אתן הצטלמתן בהריון? איך הייתה החוויה?
