בזכותו מצאתי את שרי גל רוזנבלום, בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה (בהצטיינות יתרה), אמא לירדן המקסים ובזוגיות עם יובל החמוד כבר מעל עשור. לשרי יש חשבון אינסטגרם יפיפה בו היא נותנת הרבה עצות וטיפים לאמהות ובכלל
כש“יצאתי מהארון על ההיריון“ שרי ואני התחלנו לדבר, היא שיתפה אותי בהורות החדשה שלה (ירדן שלה כבר בן 8 חודשים!), על התחושות והמחשבות שלפני הלידה ואחרי, היא המליצה לי ונתנה טיפים, חיברה ועטפה אותי בכל מה שאפשר.
כשהיא שאלה מה הכי מפחיד אותי סיפרתי לה על העבר שלי עם החרדות ואמרתי לה שחוסר האיזון של ההורמונים הוא הפחד הכי הגדול שלי, לא להיות בשליטה על הרגשות שלי. איך שורדים את התקופה הזאת מבלי לאבד את עצמנו ואת מערכת היחסים שלנו? <שרי ענתה לי בפירוט ובהרחבה, נתנה לי טיפים ועצות שחשבתי שחייבים להעביר הלאה!
לגזור, לשמור ולהדביק על המקרר לימים שאחרי הלידה
למזלי שרי הסכימה לאתגר ולמרות הלו”ז הצפוף של האמהות וההגשמה העצמית היא מצאה זמן לחבר פה כתבה שתעזור לכולנו! אז אני מעבירה לה את הלפיד ויושבת איתכן לספוג מחכמתה.
מתוך עמוד האינסטגרם של שרי
״מה שאתה עושה עם החיים שלך זה רק חלק אחד מהמשוואה, יותר חשוב- עם מי אתה, כשאתה עושה את זה״
לרוב ביום השלישי או הרביעי שאחרי הלידה, אחרי שכבר חוזרים הביתה, מגיעה נפילה חדה מאוד של רגשות, עייפות שמשתלטת עם בייבי בלוז קטן או גדול (אחת מכל ארבע סובלת מדיכאון אחרי לידה, אפשר וכדאי שנדבר על זה), איפשהו שם ולפעמים קצת אחרי (אפילו בדילוג של חצי שנה שלמה אחרי) מתחילים להיכנס גם רגשות שליליים ביניכם – ההורים הטריים
יש שאומרים כי בחצי השנה הראשונה או בחצי השנה השנייה של השנה הראשונה את בגדול, איך נאמר זאת בעדינות, קצת שונאת את הבן זוג שלך. גם כשאת מאוד אוהבת אותו. מבינות מה אני אומרת?
תמיד יאשימו את ההורמונים והעייפות וזה נכון, הם משחקים תפקיד גדול מאוד, אבל גם יש לזכור- שיש הבדלים גדולים בנינו, הנשים והגברים שלפעמים הדיפולט שלנו הוא מה שיוצר ריבים קטנים ומעצבנים או כאלה שישמרו לפנתאון.
איך זה קורה? אז יש הרבה סיבות אבל בניהם 2 דברים מרכזיים.
הבדלים בנורמות חברתיות
לאחר שבוע או כמה ימים הגבר חוזר לעבודה. מה שנקרא ל״חייו הקודמים״, כאילו כלום לא השתנה. לעומתו האישה, נכנסת ללופ אחר של חיים. חיים חדשים לגמרי שאף אחד (גם כמה שניסו) לא הצליח להסביר לה מה הם דורשים.
אז היא מאכילה, מנקה, מחתלת, מלבישה, מרדימה (ומרדימה ומרדימה ומרדימה) וכך חוזר הניגון, אין סוף פעמים ביום. כל זה כמובן תוך כדי החלמה מהלידה (ולא משנה כמה קלה או קשה היא הייתה, היא דורשת החלמה). לפעמים הכאבים לא פוסקים, אבל אין מה לעשות יש עולל חסר אונים שתלוי רק בך ועלייך לתפקד. לא משנה איזה power couple הייתם לפני, לא משנה כמה הוא קם בלילה, לא משנה כמה הוא נשאר ועודנו נסיך על הסוס הלבן- משהו בהורמונים, ביציאה מהאיזון שלנו לתוך חיים עם שגרה די משמימה (בעיקר בשלושת החודשים הראשונים) גורמים לנו לשנוא את העובדה שהוא ממשיך בשלו ואנחנו צריכות למצוא את עצמנו בתוך חתיכות קטנות ולאסוף את עצמנו חזרה לאישה/אמא אחת חדשה.
הבדלים מגדריים מובנים
נכון אנחנו מדברות על שוויון. שוויון הזדמנויות זה לגמרי העניין, אבל יש להבין שיש בנינו הבדלים בסיסיים ביולוגים מולדים. תנו לי להראות לכם דוגמא אחת קטנה רלוונטית שתעשה סדר:
בעת קיום יחסי מין מופרשים אצלנו הורמונים. איזה?
לנשים- אוקסטיצין, הורמון האהבה, אותו הורמון שגורם לנו להתאהב בבן הזוג שלנו, אותו הורמון שמופרש גם בשעות הראשונות כשהתינוק שלנו נולד על מנת שנתאהב ונקשר אליו ומופרש גם בזמן ההנקה.
לעומת זאת אצל גברים- מופרש הורמון המלטונין, אותו הורמון שאחראי על השינה. לכן נשים יקרות שלי, לאחר סקס אנחנו רוצות להתחבק בכפיות והם רוצים ללכת לישון. כבר שם מתחיל הבדל פיזיולוגי ואבולוציוני אצלנו בני האדם, נשים וגברים.
אז מה עושים עם זה?
יש עוד המון נתונים מרתקים בתחום ואני מקווה שהתחלתן להבין את התמונה הכוללת – יש בנינו הבדלים.
אז אחרי שהבנו את זה ורובנו אם לא כולנו חווינו את זה. מה עושים עם הידע הזה ואיך?
1. קודם כל, לא להלחץ!
זה רגיל, זה נורמטיבי, כדאי שנדבר על זה עם חברות ואמהות שסביבנו. זה זמני וזה עובר ככל שהתינוק גדל, מתפתח והופך לעצמאי יותר ויותר. לרוב תשמעו שמגיל שנה כבר הרבה יותר קל. והקלות הזאת, בתורה, משפיעה גם על היחסים הזוגיים.
2. לא לעשות רשימת מכולת
לנסות תמיד לראות ולהיות מודע לצד השני. יש מחקר שמראה שאם שואלים זוגות כמה כל אחד תורם בבית תמיד יוצא יותר מ100 אחוז. כלומר, תמיד כל צד חושב שהוא עושה יותר. מחקר אחר מראה שזוגיות נכנסת לקשיים כאשר מתחילים פנקסנות- כלומר להתחשבן על מה אני עשיתי ומה האחר עשה. בהורות, מאוד קל להישאב לזה לכן שימו לב לכך מראש, תרגלו אמפתיה כלפי הצד השני ובכך תמיד תשימו לב כמה גם הוא מתאמץ ומשקיע עבור המשפחה שלכם.
3. שימו את צרכי האחר לפני שלכם
נכון, תאהבו את עצמכם ותמיד תדאגו לעצמכם, אבל אם תבצעו את שלב 2, תבדקו מה צרכי האחר ותחשבו עליו, תשימו לב שזה יהיה הדדי יותר ויותר. תתנו טוב, תקבלו טוב.
4. דברו בשפת ה״אני״
אנחנו רגילים, בייחוד בזמן ריב, להאשים את האחר גם אם איננו מתכוונים לכך, רק בזה שאנחנו מתחילים את המשפט ב״את/ה״ עושה ככה או ככה. אם תצליחו להרכיב את אותו המשפט רק מנקודת המבט שלכם ולהסביר עם המילה ״אני״ מרגישה שככה או ככה תראו שתצליחו להוריד מגננות אצל האחר ולגייס אותו להבין מה עובר עליכם ואיך לפתור את האתגר שלכם ביחד
5. צאו לדייט שבועי קבוע!
כן גם אם זה נשמע מוזר ואתם מפחדים לאבד את הקסם הספונטני של הקשר שלכם.
מה שקורה, בייחוד בשנה הראשונה, אנחנו כל כך שקועים בתפקיד החדש שלנו שאנחנו פשוט לא שמים לב לזמן שעובר. הימים אמנם מרגישים ארוכים (מאוד) אבל השבועות קצרים ועפים להם. כך אנחנו יכולים להגיע למצב שלא יצאנו לדייט עם הבן/ת זוג שלנו כבר המון זמן. הדייט הקבוע הזה ישמור על הזמן איכות שלכם יחד, זמן לדבר בו על מה עובר על כל אחד/ת מכם.
6. שבו לשיחה יומית-
לפחות עשר דקות כהתחלה ואחר כך עלו ל20 דקות. בלי טלוויזיה, כשהילד/ים ישנ/ים. זה מעלה את שביעות הרצון מהקשר. זו יכולה להיות השיחה הכי יבשה על מה כל אחד עשה היום ומה הוא מתכנן לעשות מחר. זה נשמע טכני אבל זה יתפתח מעצמו לאט לאט.
7. טיפ אחרון ואחד החשובים- לא ללכת לישון בריב!
נסו לדבר, לפרוק ולפתוח שיחה טובה (גם אם אתם עייפים, מאוד) לפחות רק כדי לא ללכת לישון כשהרוחות מאוד סוערות. יותר מזה, מומלץ לעשות מייק אפ סקס, זה בכלל עושה טוב ליחסים. אבל אני אבין אם אתם מעדיפים לישון לפעמים במקום, גם זה בסדר.
אנחנו חזקות ויכולות הכל, זה פשוט תלוי בנו...
כמובן שיש עוד המון נושאים שצריך לדבר עליהם, שרי כותבת על זה הרבה וגם כמובן מלמדת ומלווה זוגות בתהליך ההורות.
תחפשו אותה, היא הכי נעימה, נגישה, מקסימה ונכונה לעזור שיש!
תודה שרי!
אין ספק שלפעמים הדברים נראים לנו מסובכים מידי או דורשים יותר מידי אנרגיות, לפעמים אנחנו פשוט רוצות להישען אחורה ושהדברים יקרו לבד, מבלי שנצטרך להשקיע כל כך הרבה מאמץ בכל דבר. אבל תזכרו שזה טיפה קשה עכשיו, קצת דורש כרגע בשביל שאחר כך יהיה יותר קל ויותר נעים לכולם, גם לילדים שלנו שיגדלו בבית מחייך ונעים, עם מודל בריא לזוגיות מתקשרת.
אמן גם אצלנו 🙂
אשמח לשמוע מה אתן חושבות ואולי יש לכן טיפים ועצות מהניסיון שלכן שתוכלו לשתף אותנו.
ענבל
6 אוג 2019דבר ראשון, שתהיה לידה קלה!
אין לי נסיון בתחום הזה, אבל כמישהי שמתוסבכת עם הנושא של הריון זה בהחלט משהו מטריד. מצד אחד, מלחיץ לדעת מה מצפה אחריי, ומצד שני טוב לדכת שזה נורמלי וזה עובר.
תודה על הפוסט הזה ❤
shovalga
6 אוג 2019תודה! בכיף. תודה לך על השיתוף!
וזה בהחלט נורמלי. יש הרבה תופעות לוואי שבאות עם ההיריון אבל אני חייבת להגיד שיחד כם זה באה גם חוויה מאוד עוצמתית. דווקא במהלך ההיריון מצאתי שקט שלא ידעתי שקיים בי. כנראה התחושה שאת עושה משהו כל כך משמעותי כמו ליצור חיים, נותן לך כוח… אל תפחדי יותר מידי, החיים לא נותנים לנו דברים שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם, צריך רק למצוא את האיך…
שירה
6 אוג 2019נושא מהמם לפוסט! אני חושהת שהקושי הגדול נעוץ בציפיות שיש לנו שהכל יהיה מושלם… הטיפ שלי הוא לההמיך ציפיות- מעצמך, איך תהיי כאמא, איל תתפקדו כזוג.. זה אף פעם לא מושלם..ותמיד לזכור שהכל נעשה מאהבה וואם כל אחד יעשה אץ ההתחשבויות הקטנות מהצד שלו גם אם יהיה קשה הכל יעבור בשלום…:)
shovalga
6 אוג 2019כל כך נכון. זה בדיוק גם מה שאני אומרת לעצמי. את יכולה לעשות רק את ההכי טוב שאת יכולה בהתאם למצב ולסיטואציה…
סוניה
7 אוג 2019פוסט מקסים. כל הכבוד לכן על שיתוף הפעולה.
זוגיות היא משהו שתמיד צריך לעבוד עליו ושרי מזכירה את הדברים שתמיד כדאי לעשות ואחרי לידה בפרט.
זה הטיפ הכי חשוב. לזכור לראות את האחר, להבין ששניכם עוברים שינוי ולזכור את הביחד שלכם.
שאפו.