יום הולדת 34 מרגיש אחרת לגמרי

יום הולדת שמח!

להרגיש כמו ילדה שוב

תמיד אהבתי ימי הולדת. בתור ילדה הרגשתי שאני הכי מיוחדת בעולם. כמובן שזה לא רק יום ההולדת עצמו, זה כל החגיגה שמסביב.
ההורים היו מתרגשים איתי ביחד, מתכננים את העוגה ביחד, אמא שלי הפתיעה כל שנה עם עוגה מהסרטים (הכי “אמהות משקיעות” של היום), הדודים והסבים היו מתקשרים לאחל מזל טוב ולשיר לי בקולי קולות, החברות היו מביאות בלונים לבית הספר.
המתנות והברכות, כל זה גרם לי להרגיש שאני כל כך מיוחדת ואהובה.
שאני חשובה. 

בתור נערה בתיכון, זאת הייתה עוד סיבה להיפגש עם כל החברים ולחגוג, לצחוק, להשתחרר, להכיר אנשים חדשים, לעשות כל מה שרק אפשר עם התירוץ “יש לי יום הולדת היום!” ושוב התחושה הזאת, שאני מיוחדת ואהובה ושאני חשובה.

כשעזבתי את הבית זה כבר הפך אצלי לטקס קטן. כנראה הרצון והצורך לשמר את התחושה הזאת לא אפשרו לי לשחרר את ימי ההולדת ולהשאיר אותם בימי הגן.
לקראת יום ההולדת הייתי מתחילה להרגיש תחושה של התחדשות. הייתי מתכננת מפגש עם החברים. אמא שלי הייתה באה ליום כיף בתל אביב, היינו חוגגים אצל סבא וסבתא (פעמיים, בכל זאת הורים גרושים 🙂 ), ביום עצמו תמיד הייתי לוקחת חופש מהעבודה ומשתחררת. חוגגת עם החברים סתם כי יש סיבה למסיבה, אפילו לא כי אני המרכז שלה.

הטקס שלי

יום ההולדת תמיד היה זמן בשבילי לעצור ולעשות קצת חשבון עם עצמי. לעצור ולראות מה עבר עלי בשנה האחרונה, על מה אני מכירה תודה, איזה שיעורים למדתי, מה השגתי, מה אני מאחלת לעצמי להשיג, ללמוד ולחוות ומה אני רוצה לשנות בשנה הבאה. זה הזמן שלי לעצור ולהעריך את החברים שסביבי, הישנים והחדשים שבחיי, להעריך את המשפחה שלי ואת מי שאיתי כי זה לא מובן מאילו שיש קהילה שלמה סביבי שאני אוהבת ושאוהבת אותי ורוצה בטובתי.

אני ברת מזל

כל יום הולדת זאת התחושה העיקרית שאני יוצאת איתה. כמה אני ברת מזל על חיי ועל מי שנמצא בהם. כמה מתנות (לאו דווקא פיזיות) קיבלתי ואני עוד ממשיכה לקבל כל הזמן. אני אוהבת את חיי ומאושרת על מה שיש לי ומה שהכי יפה זה שזה הזיכרון שלי מכל ‘טקס’ יום הולדת שהיה לי בשנים הבוגרות שלי. 

בן זוג ביום הולדת זה טוב או רע?

כולנו רגילים שכשאנחנו בזוגיות אז בן/ת הזוג מארגנים את יום ההולדת. כשאתן רוצות לארגן יום הולדת לחברה נשואה, אתן ישר שואלות מה הבן זוג שלה מתכנן נכון?

במשך השנים בני הזוג שהיו לי תמיד חגגו לי את יום ההולדת, מתנות, ברכות, פינוקים, ספא וכל מה שאפשר. מעולם לא חשבתי שזה חשוב לי. לפעמים אפילו הרגשתי שזה יותר מידי מאמץ, שהיה מספיק לי יום ביחד, מפגש עם החברים, ברכה חמודה וקצת תשומת לב. שדווקא החגיגות הגדולות מציבות רף גבוה מידי לשני הצדדים ושאם לא עומדים בו באה אכזבה. 

דווקא בן הזוג שלי לא

רצה הגורל ובן הזוג שבחרתי לי לשאר חיי לא אוהב לחגוג ימי הולדת.
מבחינתו, אם אמא שלך מתקשרת להגיד לך מזל טוב זה הרבה. לא צריך חגיגות ושמחות כי בשביל מה לחגוג את זה שנולדת ביום אחד מסוים, חוגגים את זה כל השנה.
‘כל השנה אני אומר לך שאני אוהב אותך, בשביל מה את חייבת את זה באותו היום בדיוק?’.

לכי תעבדי עם הגיון של בנאדם. זה מה שהוא רגיל וזה מה שהוא מבין וגם כשניסיתי להסביר את המקום שלי, זה לא קנה אותו, הוא עדיין רואה בזה מיותר וריקני ותכלס, זכותו! זה שאני אוהבת את החגיגה לא אומר שהוא חייב לאהוב את אותו הדבר. ההיגיון הוא דבר סובייקטיבי ומה שבעיני רובנו נראה כל כך חיוני והכרחי, אצלו יכול להראות מיותר לחלוטין.

שיתאמץ!

רובכן בטח קופצות עכשיו ואומרות “אז מה? את אוהבת, לך זה חשוב ולך זה עושה טוב אז שיעשה את המאמץ!” ואתן צודקות, בערך.
אחרי שהסברתי שלי זה חשוב ושאני לא רוצה שהיום הזה יעבור סתם ככה כמו עוד יום רגיל,
אז הוא מציין והוא מנסה באמת להראות עניין אבל כשזה בא כי הוא מרגיש חייב וכי הוא יודע שאני מצפה ממנו זה קצת מבאס את כל הסיפור, כי הרי אהבה אי אפשר להכריח ואף אחד מאיתנו לא נהנה לעשות משהו רק כי מצפים ממנו לעשות אותו. 

ביום ההולדת האחרון הוא אמר לי 8 פעמים באותו היום מזל טוב, הוא היה סבלני והשתדל שיהיה לי כיף, כשמשהו לא היה נראה לו, הוא התאפק ואמר- “זה היום שלך, עושים מה שאת רוצה” (היינו בלונדון אז היי, רציתי הכל!) והיה באופן כללי חמוד, אבל אני מודה שמשהו שם מהקסם של יום ההולדת נעלם, הייתה חסרה לי קצת החגיגה וההתרגשות. 

לא מכריחים אותך לחגוג

אז הבנתי שזה מה שיש, שהוא לא יהנה מימי הולדת כמוני ושהוא לא יהפוך אותם לחגיגה פתאום, כשזה בכלל נראה לו מיותר. כי יום הולדת עושים באהבה או שלא עושים בכלל.
סתם, עושים, אבל הוא לא יהיה כיפי באמת כמו שעושים מאהבה אז נשאיר לו משימות קטנות כמו ברכת יום הולדת ושריון של אותו היום 😉

עם כל זה שהיינו עכשיו בלונדון כמה ימים ועם כל הבלאגן הכיפי של הפקת שבועות שהייתה, עוד לא הייתה לי חגיגת יום הולדת רשמית, אפילו את החברים לא פגשתי עדיין. ואמנם אני עדיין מרגישה ברת מזל על כל מה שקרה השנה ועוד ממשיך לקרום עור וגידים (כמו הפינה החמודה הזאת שלי איתכן כאן ברחבי הרשת) ואני עדיין מרגישה אהובה וחשובה אבל זה לא אותו הדבר.

אז מה עושים?

אני לא רוצה שהטקס שלי יעלם, אבל אני גם לא רוצה להתחיל לארגן את יום ההולדת שלי כי זה תמיד יוצר אצלי יותר לחץ (מי יגיע? איפה נזמין? יהיה מספיק מקום?) , אני לא רוצה לשנות את אהובי ולהכריח אותו לעשות דברים שהוא לא נהנה מהם (כי אז גם אני לא אהנה מהם), אז מה נשאר?

המתנה הכי גדולה שקיבלתי השנה הייתה לשחרר את הצורך באחר. להבין שאני אחראית לאושר ולכיף שלי. נכון שזה נחמד שעושים לך ובשבילך אבל אני כבר לא רוצה או מוכנה להיות תלויה בכך. בא לי להנות מעצמי בעצמי!

אז אני צריכה מסורת חדשה!

זה הזמן שלכן יקירותי!
ספרו לי- מה המסורת שלכן?
איך אתן חוגגות את היום?
מה עושה לכן טוב ומזכיר לכן שאתן אהובות (בדרך שלא תלויה באף אחד אחר)?

תעזרו לי למצוא מסורת חדשה והמסורת החדשה הזאת תהיה המתנה שלי ליום הולדת 34 🙂

נתראה בקרוב!

שתפו

Share on email
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אהובה שלי,
    מה שאני קוראת כאן זה הרבה מעבר ליום הולדת וטקסים.
    זה היכולת שלך לראות את האחר, זה להבין שבזוגיות אנחנו שני אנשים שונים וזה בסדר, וללמוד איך להסתדר עם זה. זו תובנה שלוקח לאנשים בזוגיות המון זמן להבין ואת מבינה את זה. את הסובייקטיביות שלו, את ההגיון הפרטי שלו . וברגע שאת מבינה את זה, את מוצאת את הדרך שלך ואת המקום שלך. ויפה אמרת, להבין שאת האחראית לאושר שלך.
    אז אני מאחלת לך שתמשיכי להיות מי שאת, כי את השראה.

    1. תודה! זה לא פשוט אבל מסתבר שאין דרך אחרת 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן