סיפור ההנקה שלי הוא לא סיפור עם סוף שמח ונצנצים, הוא לא מלא אופוריה והנאה כמו שרובנו מצפות ומפנטזות לפני הלידה. סיפור ההנקה שלי מלא באכזבה וכאב, לא מעט בלבול וגם לא מעט עקשנות. סיפור ההנקה שלי לא מציג אותי כאמא טובה והוא חושף לא מעט טעויות שעשיתי בדרך, אבל החלטתי לחשוף אותו בכל זאת. כי עם כמה שאנחנו שומעות בכל מקום שחלב אם נהדר ושחלב אם זה המזון הכי טוב לתינוק שלנו ועם כמות יועצות הנקה שצצות לנו בכל מקום, ההנקה הפכה להיות אישיו וכשיש אישיו יש גם לא מעט פחדים וחששות כאמא טרייה. החלטתי לחשוף את הסיפור שלי כדי שאולי מישהי תוכל ללמוד מהטעויות שלי. בסוף גם יצאתי קצת מחוזקת מהסיפור הזה אז אני מקווה שאולי אוכל לתת משהו מזה הלאה.
בהיריון אחת השאלות ששאלו אותי הכי הרבה הייתה אם אני מתכוונת להניק. עניתי לא פעם בביטחון “אני רוצה אבל אני לא מתכוונת להתאבד על זה, אם זה לא ילך, אני אשחרר”.
טעיתי
התאבדתי על זה.
הגזמתי אפילו.
כל כך רציתי להניק ולתת לגפן את חלב האם הנפלא הזה עם כל הסגולות המדהימות שיש לו, שבדרך הייתי אפילו עיוורת למציאות.
שרשרת הטעויות שלי התחילה עוד לפני הלידה כשלא הקשבתי לחברה כשהיא הפצירה בי ללכת להדרכה לפני הנקה.
זה נראה לי לא כזה קריטי וחשבתי שאני צריכה לראות באותו הרגע ולנסות תוך כדי שמסבירים לי ולכן אין סיבה ללכת. חשבתי שמספיק שידריכו אותי בבית החולים…
טעות טעות טעות!
אם יש פה מישהי בהריון אני מקווה שתקשיב לי עכשיו ותלך לסדנה כזאת.
אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום, הייתי הולכת לסדנת הכנה להנקה ומוצאת לפחות שתי אופציות של יועצות הנקה שאני מתחברת אליהן כדי שאוכל לקרוא להן ישר לבית חולים אפילו ביום של הלידה.
איך הלידה משפיע על ההנקה
מי חשב שהדבר הזה שקיים בטבע מאז ומעולם, הפעולה הזאת שקוראת באופן טבעי כבר מיליוני שנים תהיה מסובכת כל כך??
אז זה לא באמת פשוט וזה לא תמיד קורה מיד. יש המון משתנים שמתווספים לפעולה.
כמו למשל שגפן נולדה בלידת מלקחיים , שיתכן שבמהלכה היה לחץ על עצבי הראש והפנים, מה שמוביל לזה שהיא יותר קפוצה ולכן היא לא יכולה לפתוח את הפה גדול כמו שצריך בהנקה (יכול לקרות גם בלידת וואקום), וכמו למשל זה שהחזה שלי גדול מה שאומר שלא כל תנוחת הנקה נוחה לי (או לה) ועוד כמה דברים.
אם פעם היינו חיות בשבט אחד ויכולנו לראות איך אחרות מניקות וככה ללמוד, היום כשזאת פעולה פרטית יותר ואנחנו פחות חשופות לאיך הנקה נראית באמת, אנחנו מגיעות ללא מושג להנקה עצמה.
אין לך מספיק חלב. האמנם?
הטעות הבאה בשרשרת הטעויות הייתה ממש אחרי הלידה.
מסתבר שיש הבדל בין הייעוץ שתקבלי מיועצת הנקה במחלקת היולדות בבית החולים לבין ייעוץ פרטני מיועצת הנקה שמגיעה אלייך לשעתיים ואפילו שלוש.
מעבר לכך שיש להן רק בערך רבע שעה לעזור לך, מה שממש לא מספיק לתת לך את “התורה”, כאן זה גם לגמרי עניין של מזל, את לא יכולה לבחור מי תגיע אלייך כי זה לפי מי שפנויה ולכן זה ממש משנה על מי את ‘נופלת’…
מדריכת ההנקה שהגיעה אליי יום אחרי לא כל כך עזרה לי, היא הייתה ממש חמודה אבל היא נראתה כאילו היא לא ממש סגורה מה צריך לעשות או מה קורה, ורוב מה שהיא אמרה היה מלווה במעין סימן שאלה בסוף. לדעתי היא לא ממש הבינה שגפן לא פותחת מספיק את הפה כי היא לא אמרה לי על זה כלום וגם לא הנחתה מה לעשות כדי שכן תפתח.
כשהיא ניסתה לסחוט ולא יצא לי הרבה חלב, היא הראתה לי איך להאכיל את גפן עם קצת פורמולה בכפית כדי שלא תהיה רעבה.
להאכיל בכפית הופך לכף
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום כנראה שהייתי מבינה שבימים הראשונים אין הרבה חלב, זה נקרא קולוסטרום וזה חלב ממש סמיך עם כל מה שהתינוק צריך בתחילת חייו מחוץ לבטן.
מיום ליום כמות הקולסטרום המיוצרת גדלה וכשהוא מתחלף והופך לחלב הכמות המיוצרת עולה משמעותית ובבת אחת. לצערנו אם תינוק יונק לא מספיק פעמים או לא מספיק ביעילות ביממות הראשונות זה ישפיע על אספקת החלב בהמשך ואת זה רובנו לא יודעות בזמן אמת. יש גם שיטות להגביר את הייצור ודגשים ולכן כדאי להתייעץ כמה שיותר מהר עם יועצת הנקה מוסמכת
ביחד עם מדריכת ההנקה גם האחיות בתינוקייה לא היססו לפתוח עלי עיניים על זה שגפן לא עולה מספיק במשקל ושאני צריכה לתת לה 30 סיסי לפחות תוספת בכל הנקה.
להיות אמא טרייה זה לא פשוט. כל בעל סמכות נראה לך צודק, לפחות יותר צודק ממך. במיוחד אם מדובר במשהו שאת לא יודעת עליו כלום (הכנה להנקה כבר אמרתי?) וכשיותר מאחות אחת אומרת לך את זה, את מתחילה להתערער.
אז נתתי תוספות.
והיא עלתה במשקל.
אבל החלב שלי פחות.
(עוד דבר שלא ידעתי אז זה שאם את נותנת תוספות כדאי שתשאבי במקביל כי התוספת היא בעצם במקום החלב שאת אמורה לייצר…)
יועצת הנקה היא בעצם טעות?
ההנקה כאבה לי אבל חשבתי שככה זה אמור להרגיש, שככה אני יודעת שהיא יונקת. אז לא, זה לא אמור לכאוב. כשהחיבור טוב אז ההנקה יכולה להיות חוויה נעימה ומיוחדת.
כשחזרנו הביתה הרגשתי שהמצב לא משתפר, עדיין כאב לי להניק ולא הרגשתי שגפן יונקת מספיק כי היא רצתה יותר ויותר תוספות.
בגלל שלא עשיתי את כל ההכנה הזאת לפני (נראה לי שהזכרתי פה לפני הכנה להנקה לא?), לא הכרתי יועצות הנקה מומלצות או לפחות כאלה שביררתי והתחברתי אליהן לפני, וחברה פשוט נתנה לי רשימה ארוכה של יועצות שהיא שמעה מחברות עליהן.
יש פה עניין של מזל עם היועצות וזה ממש משנה על איזו יועצת את ‘נופלת’. אני לגמרי ממליצה לבדוק יועצות לפני ולהבין עם מי יש לך כימיה ומי מומלצת במיוחד.
כי כשאת עושה דברים ברגע האחרון, הם בדרך כלל יוצאים עקום והיחידה שיכלה לבוא באותו הרגע הייתה יועצת חמודה אמנם אבל אם אני כנה, לא ממש הבנתי ממנה מה אני צריכה לעשות.
היא הייתה קצת מבוגרת, מאוד מהירה, רצתה לתקתק את הדברים ואני הרגשתי בעיקר אבודה.
הנקה אמורה לכאוב?
התפרים עדיין כאבו לי ממש אז הנקתי את גפן בעיקר בשכיבה. לפעמים הצלחתי לשבת בזוית של 45 מעלות ואז זה היה קצת יותר נוח, אבל גפן עדיין לא ממש פתחה את הפה, למרות שהיועצת הראתה לי איך להניק אותה עם צינורית מחוברת לבקבוק תוך כדי ההנקה, היא אמנם אכלה יותר אבל איבדה סבלנות מהר והאמת שגם אני.
הרגשתי שזה לא עובד. שאנחנו לא עולות על הדרך הנכונה.
בתוך כל זה הכאבים רק החמירו. היועצת הנקה שהייתה אצלי התכתבה איתי בשבועות שאחרי ובשיחת טלפון שאלה אותי כל מיני שאלות כשאמרתי שכואב לי. מהשיחה היא אמרה שכנראה יש לי פטרייה, כתבה לי בווטסאפ איזו משחה לקנות ללא מרשם והמליצה לטפל גם בגפן.
אחרי שבוע עדיין כאב לי. הבנתי שזה בטח לא פטרייה ופשוט הרגשתי שזה לא הגיוני שזה כואב ככה. התחלתי לחרוש את האינטרנט כדי לנסות להבין מה אני פאקינג עושה לא נכון!
חיבור נכון בהנקה זה כל הסיפור
בסוף הגעתי לאיזו כתבה שהסבירה באופן ממש גרפי איך חיבור נכון אמור להיות. שהפטמה אמורה לפנות לחך האחורי העליון בפה שלה, שהחלק התחתון של העטרה גם צריך להיות בתוך הפה ואיך תנועת היניקה אמורה להראות ולהישמע.
התחלתי להתאמן עם גפן ולאט לאט הרגשתי שאנחנו תופסות את הקצב הנכון.
מהימים הראשונים כשאנחנו נאבקות עם ההנקה ועם החזה הגדול
יעוץ הנקה של הקופה הטעות האחרונה שלי
כשגפן הייתה כבר בת חודשיים, הייתי בטיפת חלב, האחות המליצה ללכת ליעוץ הנקה של הקופה ובגלל שרציתי להפסיק עם התוספות ולעבור להנקה מלאה , חשבתי שאין לי מה להפסיד והלכתי.
פעמיים אפילו.
היא נתנה לי דגשים, בדקה את הזרימה של החלב ואת היניקה של גפן. אמרה שהיא יונקת טוב ושהיא לא רואה שיש לי מחסור בחלב. אמרה לי פשוט להוריד את התוספות בחצי ולהמשיך משם.
הקשבתי לה והורדתי.
אחרי כמה שבועות הפסקתי את התוספות לגמרי.
הייתי מאושרת בהתחלה. הנה הניצחון שלי! עברתי להנקה מלאה! הצלחתי לתת לגפן את הדבר הכי טוב שאני יכולה לתת לה ועמדתי בגבורה מול כל הקשיים. הרגשתי לביאה אמיתית!
מה שלא ידעתי זה שלא עושים (!) מעבר כזה בלי מעקב צמוד ושקילות קבועות של התינוק.
פשוט הפסקתי את התוספות והנקתי מתי שרק אפשר.
ההנקות היו ממש ארוכות ותכופות אבל לי לא היה ממש אכפת. העיקר שאני בהנקה מלאה, כמו שרציתי. זהו, עשיתי את זה, ניצחתי במלחמה שלי.
מה עושים כשהיא לא עולה במשקל?
אחרי חודשיים שגפן הייתה על הנקה ‘מלאה’, הגיע החיסון של ה4 חודשים ואיתו השקילה והמדדים.
גפן עלתה רק 300 גרם בחודשיים האלה ובקושי עלתה בהיקף הראש. האחיות היו ממש זהירות, ניסו לא להכניס אותי לפניקה אבל כן ציינו שזה מאוד חריג שהיא ירדה מאחוזון 20 ל2…
האסימון לא נפל לי ישר.
עדיין לא הבנתי את חומרת המצב. חיפשתי סיבות ותירוצים למה זה קורה וכך גם מי שסביבי, (כולל הבן זוג שלי) חיפשו ביחד איתי.
“זה גנטי”, “גם אבא שלה רזה ממש”, “היא פעילה ומתפתחת יפה”, “היא כבר מתהפכת ומחייכת המון”, “ככה לא נראית תינוקת רעבה”…
יום אחרי הטיפת חלב הייתי בסערת רגשות, ההנקה שראיתי בתור ניצחון, לא באמת הייתה ניצחון. לא באמת השתלטתי על ההנקה, לא באמת הצלחתי לעבור ככה בכיף להנקה בלעדית.
לא ידעתי איך אני ממשיכה. אני חושבת שבאיזשהו מקום הרגשתי שאם אתן לה תוספות זה כמו להודות שנכשלתי…
התייעצתי בווטסאפ עם יועצת הנקה ותזונאית מקסימות (תודה לשבט האמהות של קרן איתן עליו סיפרתי לכן בפוסט אחרי לידה). שתיהן הביעו המון תמיכה אבל גם לא מעט דאגה. הן ניסו לעזור לי למצוא מישהי שמקבלת דרך הקופה ושיכולה לעזור ולעשות מעקב, אבל לא מצאתי מישהי כזאת והאמת שבאותו הזמן כבר הרגשתי שאני הופכת מנחושה לעקשנית.
דרך השינה אפשר לדעת הרבה על התינוק
באותה התקופה התחלנו יעוץ שינה עם דודנה (ברור שאספר וארחיב אבל זה סיפור שלא נגמר וזה שמור לפוסט אחר), בכל פעם שגפן הייתה צריכה ללכת לישון זה היה מלווה בהמון בכי, צרחות והתנגדות, אם לא הייתי מתעקשת, היא לא הייתה ישנה בכלל במהלך היום.
יום אחרי הטיפת חלב הרדמתי את גפן כבר פעמיים וכל פעם ההרדמה לקחה שעה והייתה מלווה בבכי וצרחות.
בפעם השלישית בלי הרבה מחשבה, פשוט הלכתי והכנתי לה בקבוק עם מנה של 60 CC.
הנחתי שאם היא ינקה עכשיו והיא לא באמת רעבה היא פשוט לא תאכל.
היא אכלה הכל.
וישר אחרי זה עוד בקבוק.
בום
כאפה.
ההרדמה הזאת לקחה אמנם כמעט שעה אבל היא כמעט ולא בכתה.
כמה כאב וכמה הקלה באותו הרגע.
היא רעבה.
היא פשוט רעבה
במשך חודשיים, בכל פעם שאנחנו משכיבים אותה לישון היא צורחת. חודשיים של בכי מטורף, ואנחנו חשבנו שלא יכול להיות שזה רעב, הרי שנייה לפני שנכנסנו לחדר היא שמחה ומחייכת וצוחקת ובשנייה שמתחילים הרדמה היא בוכה. זה בטוח בגלל השינה, היינו בטוחים שיש לה כבר טראומה מללכת לישון.
גפן האהובה שלי, היא ילדה סופר סקרנית. הכל מעניין אותה ודעתה מוסחת בקלות אז בחוץ כשמעניין, היא שוכחת ממה שמפריע לה אבל ברגע שעוצרים הכל, היא מרגישה את הרעב באמת.
“רגע, מה לישון? אבל אני רעבה!”
אין לה טראומה, היא לא שונאת שינה, היא פשוט רעבה.
איזו הקלה
ואיזה כאב
היא רעבה.
כל הזמן הזה היא פשוט הייתה רעבה.
כנראה שאין לי מספיק חלב
מאותו הרגע התחלתי לתת לה תוספות.
בהתחלה ניסיתי גם להניק וגם לשאוב לה, בתקווה שעדיין אצליח להשאיר אותה על תזונה של חלב אם, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא אפשרי.
ראיתי את הכמויות שהיא אוכלת ומבקשת לעומת הכמויות שאני שואבת והבנתי שאני פשוט לא מייצרת מספיק חלב…
כנראה בגלל שנתתי לה תוספות עוד מההתחלה בכל הנקה ולא התעקשתי על שאיבה (רק בשלב הממש מאוחר גיליתי את השאיבה הידנית שאפשרה לי להוציא יותר מ20 cc בכל שאיבה), הגוף שלי הבין שזאת כמות החלב שאני צריכה לייצר וככה ההנקה התבססה.
עכשיו הייתי צריכה להבין שזה מה שיש ומה אני עושה עם זה.
אפשר גם לא להניק
בהתחלה עוד ניסיתי להניק לפני הבקבוק או אחרי אבל היא סתם התעצבנה על הציצי ומהר מאוד כבר ויתרה עליו.
אז התחלתי לשאוב כמה שאני יכולה ונתתי לה במהלך היום אבל רוב התזונה שלה נשארה בעיקר פורמולה.
עכשיו אחרי שהתחלנו מוצקים ואני עדיין מוצאת את עצמי שואבת חצי שעה בשביל 50 CC בקושי, החלטתי לשחרר לגמרי ולחזור לחזיות הרגילות. אחרי 7 חודשים הבנתי שכנראה עשיתי את שלי…
לפעמים כישלון הוא גם ניצחון אמיתי
זה מבאס וזה כואב.
זה סיפור שאני מקווה לרפא עם הילדים הבאים (בעה”ש) וזה בהחלט אבסורד ואירוני שעם חזה כזה גדול אני לא מייצרת מספיק חלב.
קיבלתי פה שיעור חזק על ההבדל בין נחישות לעקשנות. הייתי כל כך נחושה להצליח להניק ולהעניק לה את התזונה הכי “טובה” בשבילה, שהייתי עיוורת לצרכים שלה, הפכתי לעקשנית.
נכון, לא גרמתי לה נזק מטורף ונכון, זה נתפס בזמן ואני שמחה שלמרות הלחץ שהרגשתי מהסביבה הקרובה להמשיך עם ההנקה, החלטתי שאני נותנת לה את מה שאני מרגישה שהיא צריכה.
היא עלתה מאז יותר מ3 קילו וקפצה מבחינה התפתחותית כמו טיל! מהר מאוד היא התחילה להתהפך, להסתובב, להרים את הטוסיק, לעמוד על שש ועכשיו היא כבר זוחלת ויושבת.
כואב לחשוב שבמשך חודשיים היא הלכה לישון רעבה כל פעם, כואב לי שלא ראיתי אותה ושהיו שם סימנים אבל סירבתי כנראה לקרוא אותם.
כואב לי שהיא מקבלת תחליפים ולא את הדבר “האמיתי”
כואב לי על כל הסבל של שתינו שלא הוביל בסוף לתוצאה שרצינו.
אבל אני בכל זאת רוצה להסתכל על זה כניצחון.
ניצחון קטן בתור אמא שבסוף למדה כן להקשיב לעצמה.
כן לתת לבת שלה את מה שהיא צריכה ולהפסיק להתנצל על זה.
כשאני רואה את ההתפתחות וכשאני רואה שהיא עולה במשקל, אני גאה.
ברור שבה, כי היא מהממת, אבל גאה גם בעצמי, שההחלטה הקשה הייתה שווה את זה, שהוויתור הזה שלי הוא מה שנכון בשבילה.
במה אתן גאות באמהות שלכן?
אנה
5 יונ 2020את מהממת.קראתי עם דמעות בעיניים! כל כך ק’ה לשחרר את הפנטזיה שלנו במהלך ההריון למול המציאות שחובטת בנו אחרי הלידה… מדהים ששיתפת ככה.
shovalga
1 יול 2020תודה אנה יקרה! כל כך הרבה דברים קורים אחרת מהציפיות שלנו. בגלל זה זאת העצה הראשונה שאני נותנת כששואלים אותי- בלי ציפיות וראש פתוח
רותם
6 יונ 2020מדהים כמה שזה גומה לחוויית ההנקה שלי. אני הנקתי כמעט בלעדית עד גיל 6.5 חודשים, בשלב מסוים אחות טיפת חלב המליצה לי לתת מטרנה כי זמן ההנקה ירד ופחדתי שאוכל פחות טוב מהרגיל. היה לי צמש קשה, אבל מה ששבר אותי, זה גם ביעוץ הנקה, שלא משנה מה עשיתי המסקנה היתה שהבן שלי כנראה נשאר רעב ולא נרדם. היום אחרי הרבה דמעות אני מניקה קצת בבוקר ובלילה. חשוב לי לשמר את זה כי מרגיש לי שלפעמים מתעורר משינה בלילה כי צריך את המגע שלי, לאו דווקא אוכל. שמחה לשמוע שהכל בסדר עם גפן ושלפחות דאגה אחת ירדה לך מהראש
shovalga
1 יול 2020כל כך כואב, אבל תדעי שיש לו אותך גם אם זה לא דרך הנקה, מספיק החיבוק והמגע והאהבה שאת נותנת. את עושה המון ואת גם ככה הכל בשבילו, בין אם את מניקה ובין אם לא.
מיכל
3 אפר 2021נטלי את אלופה ומהממת!
אני כל כך מזדהה עימך! עם התאומים חוויתי כל כך הרבה תיסכול מהתהליך ומהסביבה ומהמערכת!
מקווה עכשיו לשקם את זה עם הנסיכה שהצטרפה אלינו. נלחמת על זה כל כך.
תודה ששיתפת! ♥