בלוג

היא כמובן לפתוח שוב את הריב מהבוקר, כי כבר 3 וחצי בלילה ושנינו כל כך עייפים ועצבניים שטוב בטוח יצא מזה…

עייפים ומרוחקים הגענו לתחנה, לקחנו את המזוודות והתחלנו ללכת ברגל עוד איזה 10 דקות למלון, כמובן שבדרך דפקתי נפילה של החיים וגם ריסקתי קצת את הפלאפון על הדרך.
(נפילה אחת המוזרות, נשבעת שבחיים לא חשבתי שאפשר ליפול בסלאומושן, אבל כנראה שבמצבים קשים של עייפות אפילו כוח המשיכה מצליח לעבוד אחרת.)

כשהגענו למלון גילינו שפקיד הקבלה במלון הוא בעצם בן דוד של הבחורה מהairbnb עם קצב ונהלים משלו, אבל אחרי קצת הרבה סבלנות, כמה מבטים מהמאבטח ולא מעט מזומנים, בסוף הגענו לחדר המיוחל.
לפחות המלון היה ברמה סבבה,
לא מה שהיינו בוחרים מראש אבל נקי ומסודר עם חדר נוח.
(אל תבקשו תמונות כי הוא לא ממש היה שווה השווצה).

נכנסו למיטה ב5 בבוקר ואיכשהו התעוררנו שנינו ב8 יקיצה טבעית, עד היום אין לי מושג למה.
עייפים אבל מתאוששים, התחבקנו חזק, השארנו את האיכסה מאחורינו והחלטנו להתחיל את הבוקר הראשון בלונדון עם חיוך שלמזלנו נשאר גם כל הטיול.
(עד שחזרנו לארץ וקיבלנו את גל החום בירידה מהמטוס).

פתיח מזעזע לטיול מדהים!