התכוונתי לכתוב פוסט המשך להחלמת הלידה שלי וגיליתי שיש לי מלחמה לא פתורה עם הגוף שלי ועם הסביבה שלי. את כל החודשים הראשונים וכל מה שרציתי לדעת ולא ידעתי לפני- פירטתי לפרטי פרטים בפוסט אחרי לידה- זה לא חופשת לידה. אבל מה שעדיין לא יצא לי לשתף אתכן בו זה כל מה שקרה גם אחרי. כל הסיבוכים והניתוח שהייתי צריכה לעבור ואיך בסוף גיליתי שאחרי ההחלמה הפיזית של רצפת האגן מסתתרת גם שאלה גדולה של קבלה עצמית.
בכל תקופת ההיריון את עוברת בסביבות 18 בדיקות (אם את גרה במדינת ישראל). כל הזמן בודקים מה קורה עם העובר ומה קורה איתך (כי כמובן שזה משפיע גם על העובר) יש לך קורסים של הכנה ללידה, הכנה להנקה, עצות וטיפים להריוניות בשפע. אבל מה קורה אחרי הלידה?
עם כל הכבוד ללידה (והיי, עברתי אחת, יש לי הרבה כבוד אליה). הלידה היא רגעית, זאת פעולה שאת לא עושה לבד ובסופה יש תוצאה אבל ברגע שזה נגמר מתחילים החיים האמתיים. את נשארת פצועה, המומה, עם המון מחשבות, תחושות ולא מעט הורמונים ומבחינת קופות החולים והמדינה מספיק שתבואי לבדיקה אחת אחרי 6 שבועות ויאללה סאלאמת.
איך זה הגיוני? 18 בדיקות מול בדיקה אחת. הגוף שלך עבר את אחת הטראומות הגדולות שהוא יכול לעבור ובנוסף יש לך יצור קטן וחסר אונים שאת צריכה להבין את הוראות השימוש שלו.
איך את אמורה לדעת לטפל גם בעצמך? לעצור בתוך הבליל הזה ולהבין מה קורה לך בגוף עכשיו ומה הוא צריך כדי להחלים? איפה המעקב הרפואי עכשיו?
את צריכה לדאוג לעצמך.
למדתי את זה בדרך הכי ברורה שיש.
אם את לא תדאגי לעצמך, כנראה שלא יהיה מי שכן.
מי ידע מה זה טחורים בכלל?
אחרי הלידה סבלתי מהתפרים ממש. לא הצלחתי לשבת, ממש לחץ לי וכאב לי.
בגלל שנשארתי במלונית עוד שלושה ימים אז התווספה לה עוד בדיקה אצל רופאת נשים בסוף הימים האלה. כשהיא בדקה אותי היא גילתה לי שיש לי טחורים. לא ממש הבנתי מה זה אומר. היא אמרה שיש אזור נפוח ושזה כנראה לוחץ על אחד התפרים. היא אמרה שהתפרים נראים בסדר בסך הכל ושיקח לזה זמן להחלים. נתנה לי משחה למריחה ולא ממש נתנה לי הסבר מעבר לזה.
לא מוצאת זמן להחלים
אחרי הלידה היה לי מספיק על הראש;
ניסיתי לפתור את עניין ההנקה (מה שלא עבד לי מהיום הראשון),
דאגתי לתינוקת הקטנה וחסרת האונים,
ניסיתי להעביר כמה שיותר ממה שאני כן יודעת גם לבן זוג שלי,
סיימתי איזה פרויקט שהתחייבתי אליו (בכל זאת עצמאית במדינת ישראל),
כל זה כמובן כשאני שוכבת רוב הזמן במיטה ב45 מעלות ומניקה,
ככה או בשכיבה.
מידי פעם דידתי עם רגליים פסוקות לשירותים, הרבתי במקלחות והפגזתי את התחתונים החד פעמים בתחבושות מגנזיום.
לא באמת הבנתי שהכאב שאני מרגישה כרגע הוא לא טבעי. חשבתי שככה זה מרגיש להחלים מהדבר הענק שקרה לי עכשיו.
בסוף זה יעבור
עם הזמן הצלחתי ללכת רגיל, הדימום הפסיק, הנפיחות ירדה וחזרתי לתפקוד.
אחרי 6 שבועות הלכתי לבדיקה אצל הרופא בבית חולים, הבדיקה היחידה הזאת שאומרים לך שאת צריכה לעשות כשאת משתחררת.
הוא שאל כמה שאלות, בדק אותי רק עם אולטרסאונד לראות שהרחם נקי, אמר לי להתפנות יותר וזהו. הכאב מהתפרים יעבור בסוף, אין מה לעשות עם זה.
הכאב לא עבר
אחרי 3 חודשים הלכתי לגניקולוג שלי שטיפל בי בשנים האחרונות. הוא בדק אותי וכמובן שכאב לי ממש. הוא אמר שנראה שיש בצקות ושזה טבעי שלכאב לוקח זמן לעבור ונראה שזה מתאחה בינתיים.
זה לקח הרבה יותר מידי זמן.
ואז קורונה
וסגר
בינתיים המשכתי ללכת לפילאטיס ועדיין בתנוחות מסוימות הרגשתי קושי וכאב. ניסינו לפתור את זה אבל זה לא עזר.
לכי להיבדק כבר
בסוף המורה שלי לפילאטיס אמרה לי בעצמה- תקשיבי, זה לא אמור לקחת כל כך הרבה זמן, תבדקי את זה כבר!
קבעתי תור פרטי לרופא, 7 חודשים אחרי הלידה.
הבדיקה לקחה הרבה זמן בגלל שכאב לי בכל פעם שהוא ניסה לבדוק. בסוף הצלחתי להחזיק את עצמי, הוא הצליח לבדוק וראה שיצא לי פוליפ מאחד התפרים . ממה שהוא הסביר לי מדובר בעצם בתפר שמתאחה לא טוב והוא יוצר מין גוש שנראה כמו ראש של כרובית בגודל של ס”מ או שניים והוא תופס בתוכו כל מיני עצבים, יכול להיות גם ורידים וזה מה שהקרין לי את הכאב עד הירכיים.
מדגמנת סקסיות בהמתנה לניתוח
הפתרון די פשוט, ניתוח קטן, מסירים את הפוליפ וזהו
כמובן שזה הפחיד אותי ממש. פעם אחרונה שעברתי ניתוח הייתי בת 5 (באופן אירוני זה היה ניתוח פוליפים ושקדים). הפעם האחרונה שהייתי בבית חולים חתכו לי ותפרו לי חצי נרתיק אז ברור שלא שמחתי ללכת לניתוח. אבל הכאב לא הגיוני ואין סיבה להמשיך לסבול.
הניתוח עבר די מהר ובלי סיבוכים. בימים שאחרי הרגשתי תחושה כמו של שריטה באזור של הניתוח אבל הכאב בירך ובמפשעות עבר. אחרי שבוע כבר הכל היה רגיל…
יכולתי לסיים עם זה כבר
אני לא יודעת להגיד אם זה יכל להיפתר לפני. אני חושבת שכן. עוד בימים הראשונים אחרי הלידה הרגשתי שאחד התפרים לוחץ מידי אבל לא ידעתי אם זה טבעי או לא. בדיעבד כשדיברתי עם נשים אחרות, הבנתי שאם את מרגישה ככה, את יכולה לחזור לבית החולים והם משחררים לך את התפר הזה ושזה קורה לא מעט.
בתוך כל בליל ההחלמה ההזויה הזאת זה נעלם, אני נעלמתי לעצמי, חוסר הנוחות הפכה להגיונית, אולי כי יש הנחה שאת אמורה לסבול כדי להביא ילדים לעולם ושיש לזה מחיר.
מעקב אחרי היולדת
אני באמת חושבת שאם היה מעקב יותר צמוד אחרי הלידה, אולי עם הרופא המטפל באופן קבוע וברור כמו שיש במהלך ההיריון, אפשר יהיה לעלות על בעיות כאלה. נשים לא יצטרכו לעבור את כל זה לבד וקשה כל כך.
אני חושבת שצריכה להיות יותר מודעת ליולדת ויותר הכנה להורות ולמה שקורה אחר כך. בכל זאת, כל ההכנה הטכנית ללידה עצמה היא כל כך גדולה ומוכרת אבל הדבר הכי גדול שקורה לך זה כשאת חוזרת הביתה עם היצור הקטן הזה וכל החיים מתחילים בעצם…
תגידי שלום לרצפת האגן שלך
אני חושבת שבכלל צריכה להיות יותר מודעות נשית וחינוך בנושא הגוף שלנו. אני בטוחה שמתוך כל מי שקוראת את הפוסט הזה עכשיו, אולי אחת מתוך 5 באמת יודעת על בסיס יומי איך האזור הזה נראה. לא איך נרתיק נראה בכלליות, אלא איך הנרתיק שלה נראה.
מי כאן יודעת מה זה אזור רצפת האגן? מה זה אומר באמת? איזה שרירים קיימים באזור הזה ומה אחראי על מה? כמה מאתנו מחזיקות מראה ומסתכלות על האזור הזה? לא רק ברגיל, גם כשהוא פצוע.
אני לא ראיתי את התפרים שלי, לא בדקתי איך זה נראה טחורים ואיך האזור מחלים. וזה די מגוחך כשחושבים על זה. אם יש לי פצע בכל מקום אחר אני אסתכל כמעט כל יום לראות איך לטפל בו ואיך הוא מחלים ובאזור האינטימי הזה שהוא שלי פרטי, אני מרגישה שכאילו אסור לי לגעת ולראות.
אני מאתגרת את עצמי להכיר את עצמי ואת רצפת האגן שלי
לדעתי זה נובע מחינוך סביבתי וביתי. נכון, זה אזור שחשוב לשמור מוצנע ופרטי ומוגן, אבל זה לא אומר שאני לא אמורה לדעת מה קורה שם. הוא עדיין חלק מהגוף שלי ועוד חלק כל כך משמעותי שאחראי על לא פחות ממשמעות החיים- להביא תינוקות לעולם.
אני מאתגרת את עצמי לקחת את ההיריון הזה אחרת. ללמוד את האזור הזה, להתחבר אליו, ללמוד איך לדאוג לו, הפעם לא להתבייש גם לשמן אותו, ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת האגן מעבר לפילאטיס שאני עושה ולעשות הכנה להחלמה.
אני מקווה לפתוח את השיח הזה עוד קצת כדי שנשים לא ירגישו שהן צריכות להתבייש לטפל בעצמן ולדאוג לעצמן.
איך אתן מתייחסות לאזור הזה אם בכלל? אתן מכירות את רצפת האגן שלכן או שרק אני תלושה מהעולם הזה?
שתפו אותי בתגובות או בפרטי
